מיתר גשר - ספרים לנוער שמדברים אל הלב

לפניכם מספר טקסטים נבחרים לדוגמא והסבר על תוכן הספרים:

הספר 'צמח בגן':  

בספר זה המחבר מיתר גשר מתאר את החיים כמחייבים את האדם להרבה סובלנות וסבלנות חיפוש ורצון עז כדי שיוכל להגשים עצמו ולזכות לאושר- ממש כמו צמח-   זקוק לזמן, 'אויר', השקיה וכו' 

הקטע הנבחר מתוך שיר/סיפור הנושא::

שוכב על המדשאה המטופחת. חושב "אולי לא ממש הבנתי את התפרחת" בולע רוק. מרגיש כמו פרח תלוש. מסביב הפרחים שבגן עסוקים, מי יכול לעזור לו. למי יש זמן לשוחח?! "אנחנו צומחים עכשיו!" "אנחנו צווחים עכשיו!" "היום שלי פורח!".. ובבוקר הוא קם, לקול זמזומי הדבורים, קולות נשברים, צורמים כמו צלילי קידוח, חריקות וצווחות וצעקות, הראש שלו היה נפוח. הצמחים צווחים, נאנחים, צורחים. והשיר פשוט נכלם והתחבא מאחורי שיחי הגן.. אבל פתאום, משום מקום, החבצלת באה ומתנצלת. היא היתה עסוקה ועימה גם החצב. כי החצב פשוט חצב בסלע והתעכב בגיא הסלעי.. עקב הקושי , מובן שזה המצב. ומצטערים על הרעש הרב..

מתוך שור בתור:

מבועת מעוד יום שתם. עומד שם, מעמיד פנים בקרניים מונמכות משפיל ראש כמו שור תם. לא פציתי פה, רציתי לצאת מזה יפה. העמדתי פני מצטער נחמץ כמו עשב. חיכיתי שכל זה יעבור. לא אמרתי שרע לי פשוט, דוחק בצואר ומתגעגע. כן, כמה אפשר עוד לסבול- אבל מזל שיש לי תור מראש! בראש התור. אני פותר את כל הבעיות, מוציא מהראש את כל השטויות! הכל יסתדר!" הוא ממלמל ומחייך בחיבה אל העומדים בסביבה. מה קרה? היום התור כלכך ארוך.. כל דבר בתורו, בעיתו. "לא לדחוף!" מזכירים לך שאתה - לא מישהו אחר, אל תמהר.. אבל אני, כבר בקושי עומד על הרגליים- עליתי לפה מהחניון, ממינוס שתיים, עד לפה וכולי מזיע עד האוזניים..

מתוך עד לשרשי השיער:

אז הלכתי אל שמואל הספר, הוא מתייחס ברצינות לכל נושא שיער שבא לספר עימו בכל נושא שהוא, ברצינות גמורה, פשוט חש שזה אחריותו ושזה מוטל עליו ממש כמו פיאה נכרית.. "מה שלומך יואלי?" כך שמואל הספר, מישיר מבטו למראה שמולי ואני מיישר ראשי ומביט לתיקרה כמשומם וחסר כל דיעה משלי. "בקיצור ולעניין!" הוא פונה אליי "אתה רוצה, כמו פעם שהיית כמו חייל עם קוצים?" -"לא, לא קוצים ולא פרחים ולא כמו קופים שמטפסים על העצים!" -"אתה צוחק נכון?" -"לא הפעם אני רציני! קצר ולעניין ממש כמו כבש, פשוט תגזוז תשאיר אותי כמו אפס עגול!" -"מישהו היום 'מחוספס', דווקא אתה בחור חלק אבל מה אתה אפרוח! אולי נשאיר בלורית של סוס?! "מה, זה קרקס! לא שמעת מה שביקשתי?" באותו רגע, לא שלטתי בעצמי, נעמדו לי כל השיערות! והמשכתי "אתה בכלל קבלת רשיון לגזור?!" שמואל נפגע קשות "אתה רוצה להוציא אותי מספריים עקומות?!" -"לא מה פתאום" אמרתי כמתנצל "אל תספר לי כלום, פשוט ספר ישר!"

מתוך פיצי פאבלו פיקאצ'ו:

פאבלו פיקאצ'ו המכונה פיצי )או להיפך( מנסה לצייר לעצמו מצב שהוא יכול לצמוח כזה קפיצי וצבעוני ולהתפתח לחוץ ברפיון טבעי של צבעי הפסטל ובצבעי השמן המשוח והרטוב של בלוריתו העקשנית. פיצ'י מחפש מנגנון פשוט למדי, פשוט למרוח לאורך ולרוחב בניחוח גנים בוטניים פרחיות שקדים ובוטנים. כך דרך המכחול להבין ולהעביר רעיון רוח.. אז בינתיים הוא יוצא לגנים לחפש את עצמו שם בין העשבים והאבנים בין הגדר החיה הדוחה זאבים לכלובים הגדולים של האוזים. הוא משתדל לאזן הוא מקשיב להתאזן הרוח נחסמת בגדר האבן החלקה מסביב לחלקת השדה. הוא מביט באיכר החרוץ, הוא עושה לו פרצוף חמוץ כאילו הוא מחוץ לעניין שלו, בלי תירוץ מיוחד הוא חייב להסמיק מבושה כן, יש משהו בביקורת הזו, צריך להביט לעומק. למה הוא לא שמח לקראתו.. הוא לא מבין שאני פשוט מנסה..זה מתסכל מה שהוא מסתכל ככה.. פיצ'י הוא אדם מאוד ספציפי בעל יעילות מינימלית לכאורה בענייני הסביבה זה לא נורמלי בעינם. ככה מבחינת התוצאות הסופיות יש לו גם בעיה בסיומת של הדברים.. אבל הוא מתקרב )ככה הוא חושב( אל המטרה בהילוך איטי כלשהו..

מתוך האש של הגולש  (רוני הגולש המקצוען והנועז מספר את סיפור חייו):

נראה שהוא מנסה לזכור משהו נוסף, מה עוד נשאר מחוץ לריח המלח. האתגר. השקט המתוח. אבל מה יצא מכל זה? לפעמים הוא חושב שזה לא דבר שאפשר להסביר זה לגלוש יותר מדי בשאלות.. שאין תשובות ממש הים הוא ים- אוקיינוס של חוויות ואתגרים. "בחשיבה קרה, עזוב שזה החיים שלי ושככה אני רגיל מגיל תשע, ועזוב את כל הכיף, בחשיבה קרה מה כבר קרה שם במים? הכל קרה שם במים הקרירים למדתי בין הטיפות לצמוח,זה כמו טפטפת, גדלתי עם הגלים, ממש ככה.. למרות ש.. וסליחה שאני גולש למקום הזה, אבל לפעמים נראה כאילו כבר מיציתי, אני חושב שהשרשים שלי בים והאם זה אמיתי או שאני סתם צף לתומי..

החיים מתוארים כצמיחה בלתי פוסקת רצופה של חויות קשיים אי ודאות ואופטימיות גדולה...   

הספר 'פנים קצרים':

בספר זה מתוארת מעין רשימה ארוכה של פנים וזהויות שונות ומשונות-  למשל   אסיר משוחרר שמחפש לו פנים ומתעקש לשמור ולטפח את  אנושיותו,   שחקן ביסבול שצריך 'לשחק אותה פרצוף קשוח',  חברים 'חסרי צואר' , היפוכונדר ש'מאבד את המציאות'   שלל פנים ודמויות .

כמעין דילוג מרתק הגורם לקורא להזדהות וכמו להביט במראה ולגלות או לא לגלות-  את עצמו...

להלן מספר קטעים נבחרים-  

מתוך בפנמיה השוממה:

בפנימייה שלנו השוממה, רוני, מדבר בעיניים פקוחות שיניים סגורות ואף סתום. הוא אלרגי לאבוקדו ואבק. הפנים שלו המשונות מרוב שינון על פה, העיניים מסגננות מבט מבוהל. הלשון על צירה שפתיים פתוחות ואנחה לנשום, לשאוף- לאן.. רוני, מתייגע לחייך משהו תקוע המסרים לא עוברים מהמח.. רק חיוך עקום בפינות השכוחות של היקום- בצירים נוצרים לחצים מיותרים. בנקודת הקיצון של הפרבולה ההפוכה במבוכה.. והפנמייה ממשיכה להתגלגל כמו כדור חצי מנופח..

מתוך השעון הטורדני והמתמיד:

 הוא מצלצל בתוכי שפיות באי שפיות נוגעת, מטלטלת. רגעים של ניצחון וכשלון כמעט- בו זמנית מסתכמים באותו עניין, באותו חיוך ממש- נבוך ושמח, אוהב ואויב כשאני נכשל אני תמיד גם מנצח את עצמי! כמו כישוף אני שוכב על המיטה, לכוד.. מן הצדודית- לא רואים שיש לי שתי פנים חצויות שמתהפכות כמו אור וצל שמתחלפים כמו עננים..זה לא נכון לשפוט אותי רק מזוית אחת.. על כל פנים זה לא נכון, כי הפנים משתנים, תזזית נאחזת בן, עוד מעט אקום .. יש המון תקווה וגם חידלון בפנים, אי אפשר לראות את כל הזכויות והפשעים שהולכים ונערמים ומסתכמים ברשימה ארוכה..מי יכריע?! לא נפסקת המנגינה.. והשעון ממשיך לצלצל.. בינתיים- אני בתיקו 200.

מכתב 3 מאסיר משוחרר:

 הלילה גיליתי שאין לי פנים.. בסמיכה ניסיתי להתחבא אבל ידעתי שלא לנצח אוכל להמשיך כך.. זה לא מציאותי להתעלם.. להתעלם ממה? קשה לי להסביר לך אבל בכללי זה מזכיר את הסיפור על איש הפלסטלינה.. איש הפלסטלינה הוא מתאים את עצמו לכל צורה תמיד מסתדר בחדר המבולגן. כמו חיית חושך תופס צל ומתפצל לפי העניין, כלומר, הוא שולח זרועות כמו עשן לכל עבר. אם צריך להחליף שם אז גם הוא שם.. ואם אפשר הוא גם לא נושם אלא עשן.. יקראו לו מיקו או מייקל הכל לא משנה לו.. הוא לא מתיפיף , כמו קטנוע קטוע הוא נושם את כל הפיח.. אתה מבין.. אני מסביר לך מה זה להתייסר כשאתה לא יודע מי אתה.. לכל אחד יש תפקיד וגם לך - השופט שדופק בפטיש, או הפקיר שמפקיר את גופו על המסמרים , הנגר שמנסר את הלילה או מגיש הרדיו שנשאר באויר לפעמים בלי אויר.. אז תשתדל לנשום באופן סדיר.. שלך, רני

מתוך הסיפור קוף אחרי בנאדם:

מביט בו בפנים מחייכות, פנים יפות שמבטיחות.. "עוד תגיע, תעלה מעל האופק, בלי ספק.. בוא נעוף רחוק, נצא בראש חוצות ונגלה פנינו זה לזה בלי להתבלבל.. ומי אתה בכלל ולמה תזלזל בעצמך- קופיף. והפנים קטנות והדרכים זורמות בכל תבל. ואתה ואני את פנינו נגלה! והנה הוא מקושש, בין הזרדים, בין הורדים משהו נפתח שם.. משהו נפתח! הוא מחייך ומתקופף עוד קצת לראות.. יש פתח אני בא! בסך הכל רציתי "אני בא למסיבה! יוצא מן הקוצים, כבר לחזור. רק פסיק קטן עכב אותי וזה הכל. רק פחד מעצמי וזה הכל".. , כאן איתך.." , כן, גם אני , ואמיתי.. תביט תראה אותי -"תהיה אמיץ קופי בהוונה, בסוואנה, בהבנה, לקול פעמונים ברוח. אומר לי הקוף ממש כמוני: "כן, גם אני רוצה הכל כבר להפנים ישר פנימה, אבל, געגועים אותי תוקפים לארץ הקופים.."

המסע בין הפנים השונות,   דילוג בין זהויות כאמור , הוא כעין מסע לחיפוש הזהות האמיתית..

כמו שמתבטא בסיפור הגעגוע עולה קומה:

אני מגעגע ואין לזה הסבר כזה חוסר כאילו אבדתי דבר חשוב-אולי את הדף עם ההסבר, הברוזונים עצובים כי הבועות מתפוקקות מהר.. כל אחד מהבנין מת מגעגועים למשהו אחר- הדודה פניה מתגעגעת לאנה שהלכה ולא מוכנה לחכות לה , בשום פנים היא לא עוצרת לה בשום פינה.. בכל מקרה שירה מתגעגעת לשיר פשוט- נמאס לה לשיר עם פזמון חוזר.. ואני, מתגעגע למה שהיה לי לפנים. או שמעולם לא היו לי לפני. ציירתי פניי והם שוב נמחקות אי אפשר לחקות. אי אפשר לחכות..

המשפט המסיים של סיפור זה, האחרון הוא אולי משפט המפתח של הספר-   כאמור מבטא את הקושי 

במציאת הפנים האמיתיות..

 סגנון כתיבה/ז'אנר    והנושאים:

ז'אנרים: 

סגנון פרוזה לירית (וגם שירה לירית): 

הכתיבה של הסיפורים קרובה לכתיבת שיר חריזה רבה וגם בד"כ

הזדהות עם הדמויות הצגתן כאנושיות ובצורה אוהדת, כבעלות מניעים טהורים כמו רצון

לעשות טוב, ישרות, סובלות וכו'  

דוגמאות:  אומרים שמתוך כל, רוב הדברים נעקרו כבר ממשמעותם ואין מי ששורה שם בשורה הישרה, אולי רק שה קטן תמים.. קשור בחבל. כבר נעקדו רוב הדברים מכוונתם הישרה. אבל הוא שם.. מנוקד מבקש לפרש את דברו בריקוד. כמו נקודה קטנה שמתעודדת בריקוד קטן ומבוייש. אבל השה התמים מעז. אולי הוא עז קפצן שרצה לעבור את הגשר הרעוע, המתמוטט מפה לשם והוא עבר אבל נשאר שם, פועה לבדו. (מתוך השיר ,שה קטן, מצח בגן)

 סגנון ציני:

 מיתר גשר גם מרבה לכתוב גם קטעים בהן עולה ציניות כלשהי כנגד הדמויות 

כדי לעורר עליהן ביקורת, כאן גם שימוש בהומור- הגחכה של הדמויות או גם הבאת ביקורת-

 עצמית, כלומר -מודעת של הדמויות על עצמן.  לעיתים שימוש בשירה באופן היתולי מרמז 

לביקורת..  דוגמאות:   

דוד דואג מנפח את הגלגל ושוב יש לו תקר זה קורה לו מרוב התרגשות פנימית. בדרך עקלקלה שוב קרתה לו תקלה הרכב עוצר על פני החצר. יושב מולי ומספר הוא ממש לבן חיור מנסה להגיד על קצה המזלג וליבו זולג ופניו קרוצות כאילו יש משהו לרצות לבקש.. -"תעשה לי טובה אולי תוכל לעזור יש איזו חידה שאני מתחבט בה" כמו ביצה על המחבת שלח בי מבט רוחש כמו שמן חם.. -"כן, אני מקשיב, כמובן.." -"תשמע בניסן יצאתי לטיול לדרום אמריקה ופגשתי שם אישה מאוד נחמדה בשם יולנדה". הרגשתי ריח שרוף. -"כן, תמשיך." -"מתי שם באמריקה אכלתי את הלב כי היא לא רוצה שום קשר". -"כיבית את הגז יש ריח של שרוף..?" -"כן, אולי שמתי יותר מדי שמן לא חשוב תקשיב.. אז בקיצור אתה מבין זו יולנדה ועכשיו היא רוצה לבוא לביקור.. אבל אני מטיל ספק כי היא מקרקרת משהו על כסף וגם כבר עברו עשרים שנה.." ניכר בעיניו עצב בלול בשמחה ישנה (מתוך דוד דוד, פנים קצרים)

-"בית הוצאת ספרים קרניים, שלום, כן אנחנו נוציא לך קרניים בודאי זו הוצאה מוכרת! אגב, איך הולך עם הספר החדש?" -"עד עכשיו לא כל כך.. כי זה מקרין לי שאתם לא כל כך מעוניינים אולי צריך לעשות פרסה.." -"תשמע הספר שלך קצת קשה לעיכול.. אבל אתה לא נעלב, נכון.. כי זו סכ"ה הביקורת שלנו.." -"בתיאבון.. שיהיה... אגב, קראתם אותו בכלל?! -"אנחנו מלאים, תודה..(מתוך לא בבית ספרנו, פנים קצרים)

כתיבה קומית: 

לעיתים להצגת תופעות מורכבות כמו מערכות יחסים או לביטוי ביקורת על תופעות מסויימות.

בד"כ מעין מערכונים קצרים כלומר דיאלוגים כמעין קטעי מחזה קצרים. 

דוגמאות:

"ואני כמו ליצן, ואת הופעת כמו הפתעה גמורה איך יכולתי לדעת שאת מרגישה כך. כן, הבנתי שלא תמיד יודעים לפי הפנים כי אם לפעמים ורק למי שרוצה באמת להפנים.. ושוב אני איתך ולא פונה לך עורף.. ושוב אני מארח לך חברה לכבודך לקבלת פניך.. שוב אני כמו אזרח זורח לך על השולחן, עורך סדר חדש לשנינו. בחוץ סוער ושקט בפנים, אני כבר משתדל להצליח להרצין.."

(מתוך אלי ופניה,  פנים קצרים).

נושאים חוזרים ביצירה:

חיפוש עצמי, ביטוי עצמי,    בטחון/חוסר בטחון,  קשיי הסתגלות ,    דוגמאות:  למשל נביא כאן שני קטעים שבהם מתוארת דמות הדובר כחופרת/מתחפרת באדמה כחסרת 'אחיזה' בקרקע:    

 מעשיי מתחפרים בין גרגרי הגיר מאבקי המאובק שרשי נשלחים מדשדשים דשים חמים נדרשים מאמצים, חששות, כמו חפרפרות עיורות צבעים מתחפרות בסבך השרשים העקשנים.. השנות חיורת, חוזרת ונשנית עדיין לא הסוף למרות שאי אפשר לחשוף הכל.. גבעולים צומחים בשדות מלוחים, על כל גבעה ומשעול, מימין ומשמאל- כולם צומחים כבר בדרך החוצה.. ואני מפחד להציץ איך כולם, חוץ ממני, חוצים את הכביש.. ואני כמו בארץ ציה לא נודעת ואני כך וכך בלי שום מושג ירוק גבעולים מסתבכים מאחור. מתוך התלולית משיפול בטני הנלבטת, הרכה ורופסת מתחככת באספסת..  (אני מתחפר , 'צמח בגן') 

הלכתי בלילה והתחפרתי עד לאמצע גופי באדמה הרכה עם הפיג'מה כמו ג'יפ מקולקל במחפורת פרומה. פוכר ידי הקטנות לא יכולים לעזור לי לצאת מזה. מעט מעט מפספס את הפתח מבצבץ מעט מעט הפנים שלי בחוץ וכל השאר בפנים. כתונת הפסים מלוכלכה כמו לכלוכית נשארתי בבית לא היתה י רשות רשמית להתפייס עם עצמי. וכמבוייש בקשתי רק לצאת מזה. ואני במיטתי שוקע תחת הכרית הפרומה והסמיכה כה סמיכה כגלימת גולמי- מסע עולמי לתוך חלום ישן ומתעתע ומפעפע בי הרצון לצאת כמו ארס ממש שיר ערס. עצמותי מפוזרות על המזרון הדק וליבי שותת ושותק ורופסים השרירים כמו שירים שמזמן לא הושרו ואין בכוחם ליישר ולזקוף לי קומה ששקעה נרדמה בעצלות ועצבות וחימה. מול חומת המבצר העתיק שנשקע בשינה בעזותי הושטתי ידי מעט מעט לגעת. במוחי הגלגלים נוסעים מחלום לחלום ואני אינני כלל בעולם.. ואין לי שום דעת והרגע הנוקש כובש את כל יישותי ומשקיע כוחי במאמץ לא יזיז אותי כסותי באדמה הלחה להחלמה מחלומי- צריך ציוד הלחמה..

(הסיוט, 'פנים קצרים')

נושאים נוספים  קושי חברתי,  חברות,   מגוון פנים/ אינדיבידואליות,